פסק דין
מדובר בתביעה שעניינה הפרת חוזה מכר דירה וליקויי בנייה על סך 73,785 ₪ .
התובעים טוענים כי רכשו דירה מהנתבעת על פי הסכם מחודש מאי 1999. לטענתם נכנסו לדירה וקיבלו את החזקה ב-12.9.2001. לטענת התובעים התגלו בדירה ליקויי בנייה מהותיים ורבים, ומשכך פנו לנתבעת לתיקונם. בהמשך, משהמצב החמיר, ולנוכח התעלמות הנתבעת, נבדקה הדירה על ידי מומחה מטעם התובעים, אינג'ינר מרדכי אדלר, שהכין חוות דעת ראשונה בעניין מיום 24.12.04, אותה חוות דעת הומצאה לנתבעת, שערכה חוות דעת נגדית. התקיימה תכתובת בעניין בין הצדדים ואף בוצעו בדירת התובעים תיקונים על ידי הנתבעת או מי מטעמה ולמעשה היו מס' ניסיונות תיקון, כשאף אחד מהם לא פתר סופית את הליקויים או אי ההתאמות, שמהם סובלים התובעים בדירתם. אינג'ינר אדלר ערך חוות דעת מעודכנת מטעם התובעים ביום 2.3.06, בה מנה שורה ארוכה של ליקויים ופגמים ואי התאמות. נטען לאחריות הנתבעת לפגמים האמורים מכוח הסכם שבין הצדדים, חוק המכר, חוק החוזים, פקודת הנזיקין, וכן דברי חקיקה שצוינו ופורטו בכתב התביעה, נטען שנזקי התובעים מסתכמים על פי חוות דעת המשלימה של האינג'ינר אדלר לעניין ליקויי דירה ופגמים שמצוינים בה, בסכום של 55,090 ₪, כולל שירותי פיקוח הנדסי, ומשוערך ליום הגשת התביעה. וכאשר הובהר כי ניתנו לנתבעת הזדמנויות רבות לבצע את התיקונים וכשלה בעניין שקיימים ליקויים שאינם ניתנים לתיקון. נטען לסבל רב שנגרם מיום כניסה לדירה ובגין ראש נזק של עוגמת נפש והפסד ימי עבודה נתבע סך של 10,000 ₪ , כן נתבעות הוצאות דיור חלופי, שבסיכומיו בא כוח התובעים חזר בו מדרישה זו לנוכח אי קביעה לעניין מטעם המומחה. כן נדרש שיפוי בגין עלות חוות דעת המומחה מטעם התובעים שהסתכמה עד למועד הגשת התביעה ב 2,695 ₪ . סך הכל התביעה אם כן בזמנו הייתה על סך 73,785 ₪ .
הנתבעת כופרת בחבות ומטעמים שונים. ראשית טוענת לשיהוי מניעות והשתק, מציינת שהתביעה הוגשה ב-2008 כאשר מדובר בהסכם רכש מ-1999 וחזקה שנמסרה ב-2001, לטענת הנתבעת, עקב השיהוי הרב מושתקים התובעים מלהגיש את התביעה במועד ובאופן שהוגשה. נטען כי חלפו תקופת הבדק והאחריות הן לפי חוק המכר והמועדים שקבועים בו, ותקופת האחריות על פיו. נטען שלא ניתנה הזדמנות נאותה לנתבעת, הקבלן, לתקן את הליקויים. כטעם נוסף לדחיית התביעה, נטען שהתביעה היא קנטרנית וטורדנית, המבוססת על חוות דעת מקורית ומשלימה שהינן מנופחות, שהכוונה היא להוציא כספים שאינם מגיעים, וכאשר מנגד הנתבעת עשתה מעל ומעבר למחויבות ועל מנת להיענות לדרישת התובעים. נטען להפרת המוסכם בין הצדדים על פי הסכם המכר לעניין פתרון ותיקון מחלוקות מן הסוג האמור, למשל אי פניית התובעים למפקח כמוסכם בהסכם המכר. צורף לכתב ההגנה פרוטוקול מסירת הדירה שאינו במחלוקת מיום 2.9.2001, כן צוין שבוצעו בדיקות ותיקונים במסגרת שנת הבדק, כאשר הליקויים תוקנו לשביעות רצון התובעים. למרות האמור ולאחר קבלת חוות הדעת הראשונה של האינג'ינר אדלר, נבדקה ונערכה חוות דעת מטעם הנתבעת, שפעלה ותיקנה את הליקויים הקיימים. הגם שבהסכם יש הוראה, שיש להעביר את המחלוקת בעניין להכרעת מהנדס מכריע, כל האמור מלמד על חוסר רצון כנה וסביר לאפשר לנתבעת לבצע תיקונים, שעשתה בזמנו והייתה מוכנה לעשות. צוין כמובן הפער, שבין פיצוי בכסף לבין ביצוע בפועל של תיקון, על ידי צוות תיקון שקיים באתר או צוות מטעם הקבלן והדברים ידועים.
נטען שבסופו של דבר, היה מדובר בליקויים קלים ולא מהותיים שסודרו ותוקנו, שהדרך לבירור והדרישה, כפי שנעשתה לאורך הדרך על ידי התובעים, מנוגדת כאמור להסכמים. שהדירה נבנתה באופן סביר במיומנות וברמה מקצועית ראויה. צוין גם שחוות הדעת המשלימה של אינג'ינר אדלר נערכה במרץ 2006, עוד כשנתיים וחצי בטרם הוגש כתב התביעה, מה שגם מלמד על השיהוי, ועל העובדה שהתובעים זנחו למעשה את טענותיהם. בית המשפט התבקש לדחות את התביעה או במקרה של מציאת ליקוי כלשהו לאפשר את תיקונו על ידי הנתבעת.
במסגרת הליכים מקדמיים מונה מומחה מטעם בית המשפט המהנדס פורת, שהגיש חוות דעת מומחה לבית המשפט בתיק, על פי חוות דעתו של פורת קיימים בדירה ליקויי בנייה בסך 9,450 ₪, כאשר סכום זה כולל 1,800 ₪ פיקוח הנדסי, כאשר הזמן הסביר לביצוע התיקונים 30 יום, ובתקופה זו ניתן לגור בדירה באופן סביר. וכאשר הסכום אינו כולל ביטול זמן, עוגמת נפש וכיוצא בזה. כן צורף לחוות הדעת נספח ירידת ערך עניין שהוזכר בחוות דעת התובעים כפריט שטעון בדיקה, אם כי לא נשום שם. בכל מקרה המהנדס פורת, שהינו גם שמאי, קבע לעניין ירידת הערך בקשר למספר סעיפים כמו דלת ממ"ד שמקטינה פרוזדור, בליטה בקיר בחדר שינה, הקטנת חדר שינה ב- 0.9 מ"ר. עמוד שבולט בניגוד לתכנית וכמות בלתי סבירה של שוחות ביוב בחצר, סכום של ירידת ערך כולל של 28,500 ₪ למועד חוות דעתו.
בהמשך, לבקשות ותגובות שהיו בעניין, שאלות הבהרה שהתבקשו זמן רב לאחר חוות הדעת, אושר לשלוח שאלות הבהרה למומחה על ידי בא כוח הנתבעת, בכפוף לתשלום נוסף ששולם על ידי הנתבעת וניתנו תשובות לאותן שאלות.
בדיון אחרון מיום 22.2.2011 ובהמשך להסכמת הצדדים בעניין, נקבע שבמסגרת ההוכחות ייחקר המומחה מר פורת, ובסיום חקירתו יסכמו הצדדים על פי החומר הקיים בתיק, ויינתן פסק דין בדרך הרגילה. בשל כך נשמעו היום ההוכחות באופן שבו המהנדס והמומחה מר פורת נחקר על ידי ב"כ הנתבעת לגבי חוות דעתו, ובסיום הצדדים סיכמו.
לעניין חקירת המומחה מר פורת, נשאל שאלות הן בקשר לחוות דעתו המקורית, והן בקשר לשאלות ההבהרה. אישר למעשה לעניין המועדים שנזכרו בתשובות לשאלות ההבהרה שעניין ארבע וחצי שנים שהוזכר שם, הכוונה למועד שבו ניתנה חוות הדעת המשלימה של האינג'ינר אדלר מטעם התובעים בשנת 2006, ושביקורו שלו של מר פורת, היה בשנת 2009. המומחה מר פורת עמד על נכונות קביעותיו לאור התשובות שנמסרו בשאלות ההבהרה, ציין שלא לגבי כל ליקוי קיים תקן שניתן לציין שהופר, שלגבי חלק מן הליקויים מדובר גם בעניין אסתטי ולא רק פונקציונאלי, אם כי לגבי עניינים מסוימים שבמיוחד הופנה אליהם, כמו עניין של מנעול או תריס, ציין שלמרות חלוף השנים עדיין מדובר כאן בפגם פונקציונאלי, שבאחריות הקבלן הנתבעת. עניין האסתטיקה עלתה בהקשר של הסדקים.
בסיום הדיון סיכם התובע, שציין את המועדים העיקריים לגבי מסירת החזקה ב-2001, חוות דעת ראשונה 2004 ,חוות דעת משלימה לאחר תיקונים בשנת 2006 וחוות דעת מומחה בית המשפט בשנת 2009. הוא מדגיש שאין מדובר בליקויים חדשים, אלא בעניינים שהוזכרו וצוינו בחוות דעת אדלר.
בא כוח התובע סבור שיכול נוכח החקירה, ניתן להעלות על הדעת, דרך אחרת של בדיקה או תיקון, אבל בנסיבות הדברים אינם ריאליים ולא עלה כלל מחקירת המומחה השאלות והתשובות בעניין שמדובר בחוות דעת, שיש לשלול, כחריג לפסיקה, הקובעת שיש לאמץ ולהסתמך בדרך כלל על חוות דעתו של מומחה בית המשפט.
בא כוח התובע מציין שבהצטבר ליקויי הבנייה שאושרו,וסכום ירידת הערך מגיעים לסכום שמגיע לכ- 75% מסכום חוות דעתו של אדלר, מה שמלמד על רצינות חוות הדעת מטעם התובעים, ומאידך מראה שמומחה בית המשפט, במספר לא קטן של פריטים, שנקבעו כפגומים על ידי מר אדלר, לא קיבל את הטענה, ובניגוד למה שלכאורה נטען לפניו במסגרת החקירה הנגדית. ב"כ התובע, הודיע שחוזרים בהם מעניין הדיור החלופי לנוכח אי אישורו של העניין בחוות דעת המומחה. אציין שהוכח באופן מספק שניתנה הזדמנות מספקת, בנסיבות לבצע תיקונים כנדרש אך אלה לא נעשו והפנייה לבית המשפט הייתה רק כמוצא אחרון, ולאחר שמספר סבבי תיקונים הן של שנת הבדק והן תיקונים, כתוצר של חוות דעת שהועברו בין הצדדים לפני המשפט עצמו ולא צלחו, ועובדתית נמצאו כקיימים, נטען שעוגמת הנפש התקיימה בנסיבות כאן, שמדובר בתקופה ממושכת שבה נאלצו התובעים לסבול את קיומם של הליקויים שאושרו על ידי המומחה, וכאשר כאמור מדובר בטענות רציניות שאושרו ברובן על ידי מומחה בית המשפט.
ב"כ הנתבעת, סבור שאין לתת כל משקל לחוות דעת המומחה של בית המשפט מר פורת, בשל היותה לקונית, שטחית, לא מקצועית, מציין שמר פורת אינו מומחה לאסתטיקה ולמוזיקה בהקשר לבדיקת הנקישות שציין. ב"כ הנתבעת, מבהיר שהעובדה שלא שאל לגבי כל פריט, לא מלמדת שמסכים לעניין אותו פריט שלא נשאל, אלא שאל אך ורק לגבי אותם דוגמאות בולטות, להדגים את הפרסה שרואה בחוות דעת המומחה, אשר אינה מסתמכת על שום תקן, גם שעה שקיים, שמעוותת מחמת אי התייחסות לחלוף הזמן הממושך שחלף, בין מועד מסירת החזקה, לבין מועד הגשת התביעה ומועד שבו הגיע מר פורת לדירה בשנת 2009. אין כל הסבר מדוע לקח מר פורת את המועד שבו ביקר מומחה התובע ב-2006 כמועד קובע, ועניין זה גם לא מתקבל על הדעת.
נטען לפער בלתי סביר ומשמעותי, בין דרישת הליקויים כפי שבסופו של יום נמצאה בחוות דעת פורת, לבין מה שמומחה התובעים קבע, ובהתעלם מהפגמים שנטענו בקשר לחוות דעת פורת. נטען שחוות הדעת השנייה של מר אדלר מטעם התובעים התעכבה כשנתיים וחצי אצל התובעים וזה רק מדגיש את אי מיצוי זכות התיקון על ידי הנתבעת, כאשר זה מה שהיא חפצה לעשות, ואין פה נסיבות שמצדיקות ירידה לכיס עמוק, ובלוח זמנים ופריטים שהם בבחינת אבסורד.
נטען באופן כללי, שיש לשים גבול לאחריות חברה כדוגמת הנתבעת, כאשר בניגוד להסכמים ולהתניות שבין הצדדים מגיעה חוות דעת אחת, אחריה נוספת, ושלא על פי ההסכם, ובמסלול שגורר את הנתבעת להוצאות מיותרות, ובקשר לדברים שניתן היה מלכתחילה לפתור. כך למשל מציין ב"כ הנתבעת את עניין דלת הממ"ד, שמפריעה במסדרון כדוגמא לתהייתו ,איך אפשר לא לראות פגם כזה ומדוע הדבר לא עלה בפרוטוקול מסירה. מציין הרצון של הנתבעת לתקן לכל אורך הדרך. ככלל, סבור ב"כ הנתבעת, שהוכח כאן ניצול חמור ובוטה, של רצון טוב של הנתבעת ועל מנת לזכות בכספים שאינם מגיעים.
משיב ב"כ התובעים, שהעובדה שהקבלן, הנתבעת, לא הצליחה לבצע תיקונים כראוי, לא מהווה סיבה לתת לה פרס בדמות של דחיית התביעה כדרישתה, או ביצוע תיקונים נוספים.
התובעים שוללים טענה לשיהוי, לגישתם הדברים נמשכו עקב חוסר יכולת או רצון מספיקים של הנתבעת לבצע את התיקונים בצורה ראויה.
לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וכן סיכומי הצדדים, אני מחליט שככלל לא ראיתי מקום שלא להסתמך כמקובל בתיקים מסוג זה, ועל פי הפסיקה בעניין, על חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט מר פורת, לא ראיתי שחוות דעתו של מר פורת לקויה או בלתי סבירה או חסרה פירוט, באופן שמצדיק פסילתה או אי הסתמכות עליה.
יצוין בהקשר זה לגבי הסכומים הנתבעים, שהמומחה מטעם התובעים לא שם את הליקויים שאינם ניתנים לתיקון, דהיינו אלה שקשורים לירידת ערך, וחוות דעתו נסמכת על תביעה לעניין ליקויים כ 55,090 ₪ ומדברת על ליקויים בפועל כולל עלות שמאי, מכאן שהעובדה שמר פורת מצא ליקויים שיש לתקן בסכום של כ- 10,000 ₪ מצביעה על פער ניכר. יחד עם זאת, הפער צומצם, עקב ממצאיו של מר פורת לעניין ליקויים, שאינם ניתנים לתיקון, דהיינו ליקויים בגין ירידת ערך, כפי שפורטו בנספח בחוות דעתו, בסכום של כ- 28,500 ₪ .
לגבי מיצוי זכות התיקון או פיצוי, בנסיבות כאן, בית המשפט סבור, שזכות התיקון של הנתבעת מוצתה, היו כמה סבבי תיקונים, בין במסגרת שנת הבדק ובין לאחר שנערכו חוות דעת בטרם המשפט ועד שנת 2006, ובטרם חוות הדעת המשלימה, וחלק מן הליקויים נותרו בעינם באופן עובדתי. לא ניתן לומר שבנסיבות כאלה, התובעים פנו ישר בדרישה לפיצוי , מבלי לאפשר לנתבעת למצות את זכותה שבדין לבצע תיקונים, ובאופן שחסכו כספים ועלויות. יחד עם זאת, כאמור נותרו הפגמים בעינם.